רחוק רחוק, מאחורי המילה הרים, רחוק מהמדינות ווקליה וקונסוננטיה, שם חיים הטקסטים העיוורים. בנפרד הם גרים ב-Bookmarksgrove ממש בחוף הסמנטיקה, אוקיינוס שפה גדול. ליד מקומם זורם נהר קטן בשם דודן ומספק לו את הרגליליה הדרושה. זו ארץ גן עדן, בהם חלקים צלויים של משפטים עפים לפה שלך. אפילו ל-Pointing הכל יכול אין שליטה על הטקסטים העיוורים, זה חיים כמעט לא אורתוגרפיים יום אחד, אולם שורה קטנה של טקסט עיוור בשם לורם איפסום החליטה לצאת לעולם הדקדוק הרחוק.. ה-Big Oxmox יעץ לה לא לעשות זאת, כי היו אלפי פסיקים רעים, סימני שאלה פראיים וסמיקולי ערמומי, אבל הטקסט העיוור הקטן לא הקשיב. היא ארזה את השבע שלה, הניחה את ראשי התיבות שלה בחגורה ועשתה את עצמה בדרך. כשהיא הגיעה לגבעות הראשונות של הרי האיטאליק, הייתה לה מבט אחרון על קו הרקיע של עיר הולדתה Bookmarksgrove, הכותרת של כפר אלפבית וקו המשנה של הדרך שלה, נתיב הקו. חבל שאלה רטורית עברה על לחייה, ואז היא המשיכה בדרכה. בדרכה פגשה עותק. העותק הזהיר את הטקסט העיוור הקטן, שממנו זה היה נכתב אלף פעמים וכל מה שנשאר מהמקור שלו יהיה המילה “ו” והטקסט העיוור הקטן צריך להסתובב ולחזור לשלו, מדינה בטוחה. אבל שום דבר שהעותק אמר לא יכול לשכנע אותה ולכן לא לקח הרבה זמן עד שכמה כותבי עותקים ערמומיים ארבו לה.